My Own Continent

בהגדרה המילונית היבשה, יבשת הינה שטח יבש, ללא מים.

בעבודות שלי מלכלכת ומלחלחת את היבשת הזאת.

בודקת כיצד באמצעים שלי יכולה לנכס אותה ולהשביח אותה מבחינה ערכית.

שואלת שאלות, מראיינת את עצמי,

לא תמיד מקבלת תשובות.

מעלה תהיות, מציפה ומנפצת אכסיומות.

בוחנת אותן מחדש.

מפגישה בין חומרים חדשים ובודקת אותם, כשמרגיש לי בשל ונכון בבטן.

חלק  קרדינלי  בתהליך העבודה הוא לעשות אקספרימנטים, להעיז, לחפש, כמו, שטבע ליאונרדו דה וינצי'.

מי קובע את הגבולות?

האם היבשת היא זאת, שעל גבי המפות או ספרי האטלס, או שהינה פנימית.

כמו הבית,  שיושב בתוך הבטן שלנו.

האם ניתן ליצור עולם אוטופי בו אין גבולות ויהיה אפשרי לעבור ממקום למקום? וכל אחד יוכל לקבוע את מקומו ומיקומו ללא הבדל  דת, גזע, צבע  ומין?

האם יבשת עוסקת רק באדמה או מתייחסת גם לגבולות הפנימיים? מערכות היחסים? טריטוריות קיימות או מחוקות, נעלמות?

האם  יכולה להיות כאי בודד אליו  אתה מביא  את הדברים האולטימטיביים?

וכשמתהווה  צורך לדברים נוספים, אתה מאלתר אותם, מהחומרים שבסביבה הקיימת.

בודקת את גבולות החומר ויחד עם זה מכבדת אותו. לא משתמשת במזרזים או במאיטים.

האם היא שווה לקיחת חיים באיבם? או מעניקה חיים?

הסדרה שלי בוחנת את כל אלה במפגשי צבע  אקספרסיביים ואחרים מהודקים ופיוטיים.

בכל עבודה מופיע מוטיב חוזר של קו כזה או אחר, לכאורה תוחם.

התוחם  צרוב אצלנו בתודעה ובהבנה הקולקטיבית.

חלק מהעבודות מתייחסות למתחם הציבורי וחלק בפאן האישי והאינטימי שלי.

טכניקה מעורבת על דיקט גולמי עם במה צפה מאחור.  

גדלים : 150 ס"מ על 123 ס"מ

אקריליק, אמולסיות תעשייתיות, עפרונות, גרפיט, גירים שמנוניים, נייר משי  וחלקי קולאז'.